החיים שלי מלאים בהבטחות יצירתיות שבורות.

זו כנראה הסיבה שלא פרסמתי את הרומן הראשון שלי עד גיל 30 (כמו שהבטחתי לעצמי מייד אחרי שהשתחררתי), שעדיין לא יצא לי לפתח סדרת אינטרנט שתהפוך להצלחה הכי גדולה שהאינטרנט הישראלי ראה אי פעם (כמו שהבטחתי לעצמי בפעם הראשונה שנכנסתי ליוטיוב) או שעדיין לא כתבתי ופיתחתי משחק מחשב עצמאי ומגניב (כמו שהבטחתי לעצמי כשכל תנועת משחקי האינדי התחילה לצבור תאוצה לפני כמה שנים). אפילו את הבלוג הזה, שהבטחתי לשמור עליו מעודכן כשפתחתי אותו לפני שנה וחצי, לא ממש הצלחתי לתחזק. אופס.

יש מלא תירוצים ללמה אני כל כך גרוע בהבטחות. החביב עליי ביותר הוא העובדה שאני עובד ביצירת תוכן, ושבסוף יום או שבוע עבודה אני מרוקן לחלוטין מאנרגיות יצירתיות. אחרי שכתבתי כל היום אלפי מילים, הדבר האחרון שאני רוצה לעשות בערב זה לכתוב עוד כאלה. זה נכון, אבל זה עדיין תירוץ. אם זה היה מספיק חשוב, אני מניח, הייתי כבר מפרסם את הרומן, זוכה באוסקר של סדרות היוטיוב והופך למפתח משחקים מוערך. כנראה שבשלב מסויים מגיע הרגע בחיים בו אפשר להודות שכנראה היצירה כבר לא מספיק חשובה לי כמו שהייתה בעבר. שאני מעדיף לחיות חיים רגועים, עם זמן פנוי וכמות סבירה של שעות שינה, מאשר להתאבד על כל יצירה ולהפוך למודל לדוגמה של אמן מתוסכל.

ובכל זאת אני רוצה ליצור. ולכתוב. במעמקי הראש שלי עדיין קיים אותו חלום ישן, להשאיר מאחוריי יצירות שיהיו משמעותיות בשביל אנשים אחרים. כשהייתי בתיכון הצלחתי לעשות את זה, למה לא עכשיו?

למה לא באמת. תחילת השנה הנוכחית היא הזדמנות נהדרת להבטיח עוד הבטחה יצירתית שכזאת. רוב הסיכויים שאפר גם אותה. אבל אולי, רק אולי, אצליח לעמוד באתגר שאני לוקח על עצמי, ולצאת מהבלוק היצירתי הלגמרי רצוני שלי.

ככה זה יעבוד. במהלך 2015 אשתדל לכתוב ולפרסם כאן סיפור קצר חדש כל שבוע. סביר מאוד להניח שגם אם אצליח באתגר הממש-ממש-שאפתני הזה, הסיפורים השונים לא יהיו אחידים ברמתם. עדיין. אם אצליח להכניס לשגרה שלי דדליינים קטנים כאלה, יכול להיות שב-2016 אוכל סוף סוף לשבת ברצינות על הרומן עליו אני מדבר כל כך הרבה שנים. אם הכל יעבוד כשורה (וסביר להניח שזה לא יעבוד כשורה), עד התאריך הזה בשנה הבאה צפויים להיות כאן 52 סיפורים חדשים. אם תנוח עליי הרוח אולי גם אפרסם יחד עם כל סיפור איזה מיני-פודקאסט קטן בו אדבר קצת על מה ניסיתי לעשות בו, האם אני חושב שהצלחתי, מה אני מתכנן לשבוע הבא וכו’. לא ממש חושב שפודקאסט כזה יעניין אנשים אחרים, אבל אולי יהיה לי טוב לדבר על זה בקול רם ולהפסיק לדבר אך ורק עם הקולות השקטים שבראש שלי.

לכבוד המאורע עדכנתי גם את גירסת הוורדפרס של הבלוג והוספתי אפשרות להגיב דרך פייסבוק. כתמיד, אני שמח ומתרגש מכל תגובה ותגובה שעולה כאן, וגם אם אני לא תמיד מגיב זה תמיד עושה לי טוב. את הסיפור הראשון, טפו טפו טפו, אנסה לפרסם עד מוצאי שבת. שיהיה לי בהצלחה.

Comments

comments