קשה לי להסביר במילים עד כמה שאני אוהב את המוזיקה של אביב גדג’. גם אין ממש טעם לעשות את זה. מוזיקה זה עניין אישי, ומוזיקה כל כך אישית כמו של גדג’ על אחת כמה וכמה.

אתמול שחרר גדג’ את הסינגל הרביעי מתוך האלבום המתקרב שלו, “עוד אבן”. בהופעות מספר גדג’ שמדובר בשיר ישן שהולך עם המשפחה כבר שנים רבות. בין אם הוא ישן או חדש, קשה לי שלא להשוות אותו לשיר ישן אחר של גדג’, מתוך האלבום השני של אלג’יר – “יום אחד”.

“יום אחד” (הוידאו למטה מתוך הופעה אקוסטית יחסית עדכנית) הוא שיר הדכאון האולטימטיבי. הוא הלך איתי יד ביד בתקופת הצבא. הוא פשוט וחותך וכואב וכל כך מדוייק. השורה הכי צפויה והכי מכאיבה בשיר, “התקוות של היום הן הכשלונות של מחר”, שונתה בתקופה האופטימית יותר של הלקה ל”התקוות של היום עוד יתגשמו מחר”. זה לא עבד. אחרי הופעה-שתיים השורה המקורית והמדכדכת חזרה. בלעדיה, הניגוד בין התקווה שבמילים והייאוש שבשירה פשוט לא עבד.

“כל צעד”, השיר החדש, הוא תמונת נגאטיב של “יום אחד”. היאוש הוא בעצם נקודת הפתיחה לתקווה. “כל אבן שפגעה בי היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר”. גם כאן המילים כל כך מדוייקות וכל כך ברורות, שבקריאה זה נראה ממש קלישאתי ורדוד. אבל עם השירה של גדג’ ועם ההפקה הכל כך מינימלית זה פשוט עובד. ומעודד. ממש ממש מעודד. כי מצד אחד זה ממש מוזר שמי שהוציא את הטקסט של השיר הראשון הוציא גם את זה של השני. ומהצד השני – זה כל כך כל כך הגיוני.

האלבום החדש, “ילדים של מהגרים”, צפוי להיות מושק ב-19.6 בהופעה בבארבי. מנסיון, המוזיקה של גדג’ תמיד עובדת טוב יותר בלייב מאשר באלבומים (אולי חוץ מ”הגולם”, שעובד לא פחות טוב בהקלטה) – וזה עדיין לא גורם לי לצפות פחות ליום הזה או לאלבום הזה.

Comments

comments